במדינת ישראל, היתר להעסקת עובד זר ניתן במקרים בהם מטופלים זקוקים לטיפול וסיוע במהלך רוב שעות היממה, וזאת על מנת לסייע בידי הנכה או הקשיש לתפקד באופן מכובד וכדי להקל על הקשיים אותו הוא חווה ביומיום. 

כיום שיטת ההעסקה של עובדים זרים בענף הסיעוד היא העסקה ישירה, דהיינו המטופל, אפוטרופוסו או בן משפחתו מקרבה ראשונה, הוא מעסיקו הישיר של העובד הזר. כתוצאה מכך מטופלים ובני משפחותיהם מתמודדים עם קשיים בירוקרטיים ושלל חובות ההעסקה שדורשים מהם יכולות וידע אשר אינם בהכרח מצויים בידיהם, וכך מקשה על ההתנהלות הבירוקרטית והתפעולית. כיום השירות הניתן למטופלים הסיעודיים בכללותם דורש חשיבה מחודשת באשר להעסקתם הישירה של העובדים הזרים על ידי המטופלים הסיעודיים, במטרה לתת מענה ופתרון לטווח זמנים ארוך.

לאור זאת, החליטה שרת הפנים, הגב' איילת שקד, על הקמת צוות בינמשרדי לבחינת ההתכנות למעבר לשיטת העסקתם של העובדים הזרים בענף הסיעוד באמצעות תאגידים, על דקדוק במאפייני השינויים האופציונליים ועל מידת התאמה אופטימלית של השינוי לצרכיהם של הנזקקים לטיפול צמוד, זאת מבלי להשית את העלויות הנוספות על המטופל.

הצוות הבוחן, בראשותה של עו"ד עינבל משש, ראש מינהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה, מתכנס בשיתוף: משרד המשפטים; משרד אוצר; המוסד לביטוח לאומי; משרד הכלכלה; המשרד לשוויון חברתי; ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים. 

במדינת ישראל כ-57.000 עובדים זרים חוקיים המטפלים במטופלים סיעודיים ומתגוררים בבית המטופלים. שיטת ההעסקה הנהוגה כיום, שומרת על העיקרון שלפיו המעסיק של העובד הזר הוא האדם בעל מוגבלות, הנזקק לטיפול ולסיוע במשך רוב שעות היממה. 
בשיטה הנוכחית חלות על הקשיש הסיעודי או על בעל המוגבלות, כמעסיקים ישירים של המטפלים הזרים, שלל חובות העסקה לרבות מתן זכויות סוציאליות, וכן חובות ייחודיות להעסקת עובד זר, כגון הסדרת מעמדו, העברה בנקאית של שכרו, תשלומי ביטוח רפואי, פנסיה ודמי הבראה. משימות אלה דורשות יכולות וידע, שאינם תמיד מצויים בידי המטופל הסיעודי ובני משפחתו וכך מקשה על המטופל להתנהל מבחינה בירוקרטית ותפעולית כמעסיק. 

למידע נוסף לחץ כאן