גורם מרכזי בחוסנה של כל חברה הוא קיומם של שירותים חברתיים אשר מספקים מענה מקצועי, מותאם ומדויק לצרכים של האזרחים במגוון התחומים. שירותים אלו, מסופקים לעיתים קרובות ע"י ארגונים חברתיים. לשיטה זו יתרונות רבים, בין היתר ביכולת אספקת שירותים על ידי ארגונים המכירים ומחוברים לצרכי ואילוצי השטח והקהלים אותם הם מעוניינים לשרת ולקדם, בחיזוק הקשרים בין הארגונים החברתיים לממסד, לשלטון המרכזי והמקומי, וביצירת הכנסות לארגונים אלו, להפחתת התלות בפילנתרופיה. 

החברה הערבית מהווה כ- 21% מכלל האוכלוסייה בישראל. אולם, על אף הצרכים החברתיים והכלכליים הרבים הקיימים בה, היקף העמותות הערביות הפעילות הוא 7% בלבד ( 1,200 עמותות ערביות מתוך קרוב ל- 20,000 עמותות פעילות בישראל). מעבר לכך, ארגונים אלו נהנים רק מחלק מצומצם מסך המשאבים הממשלתיים והפילנתרופים המוקדשים לארגוני החברה האזרחית. לגורמים אלו השפעה על מידת הנגישות של החברה הערבית לשירותים חברתיים וכן על מידת התאמתם של השירותים למאפיינים ולצרכים הספציפיים של החברה. 

היחידה לשיתופי פעולה בין מגזריים במשרד רה"מ אמונה על הנעת תהליך עבודה בין מגזרי, בו ישתתפו נציגי ממשלה, קרנות פילנתרופיות ועמותות מקרב החברה הערבית שימליצו ויקדמו דרכים להרחבה ולשיפור השירותים החברתיים הניתנים על ידי ארגונים מהחברה הערבית  לקבוצת אוכלוסייה זו. 

מעבודה ראשונית משותפת עולה כי ארגוני חברה אזרחית בחברה הערבית נתקלים במספר חסמים בעבודה מול משרדי הממשלה וביניהם: חסמים בירוקרטיים, חסמים מבניים-ארגוניים בקרב העמותות, חסמי התאמה ותוכן, חסמי ניכור, חוסר אמון וחשדנות.